פסק-דין בתיק עמ"נ 14350-05-11

לפני ערעור על החלטת ועדת הערר שליד עיריית יבנה (להלן: " ועדת הערר") אשר התקבלה בחודש מרץ 2011. הערעור נסוב על החלטת ועדת הערר לחייב את המערערת בתשלום ארנונה לשנת 2000, בעד שטחי הביטחון המקיפים את קווי תשתיות המים הארציות העוברים ברחבי העיר יבנה.

תמצית העובדות:

1.      העוררת היא חברה ממשלתית שעיסוקה הובלת מים ואספקתם לתושבי מדינת ישראל.

בשנת 2000 הטילה מנהלת הארנונה של עיריית יבנה (להלן: " המשיבה") על מקורות חברת מים בע"מ (להלן:" מקורות" או " המערערת"), שומת ארנונה בגין קווי המים המצויים בתחום שיפוט העיר. מדובר ב"קו ירקון נגב" וקווי שפד"ן התופסים שטח מוערך של כ- 240,000 מ"ר משטח השיפוט.

קו ירקון - נגב הוא מקטע ממוביל המים הארצי. מדובר בקו תת קרקעי המשתרע בשטח של כ- 96,000 מ"ר וחוצה את העיר יבנה לאורכה, מצפון לדרום. קוטר הקו הוא 1.8 מ"ר ומצידיו רצועות קרקע המשמשות הן לצרכי תחזוקה והן כשטחי בטחון, ברוחב של 12-15 מטרים מכל צד. רצועות קרקע אלה הן שטח הביטחון נשוא ערעור זה.

קווי השפד"ן הם שני קווי מים תת קרקעיים העוברים גם הם, מצפון לדרום. הקווים מונחים בצדה המערבי של העיר, ממערב לכביש 4, בדיונות החול שבשטח הרשות המקומית. גם מצדי קווי השפד"ן ישנן רצועות קרקע המשמשות כשטחי בטחון ותחזוקה, רצועות קרקע אלה,אף הן נשוא ערעור זה.

בסמוך לאחר הטלת השומה לשנת 2000, בסכום כולל של למעלה משישה מיליון, נכון למועד החיוב, הגישה המערערת השגה למנהל הארנונה. ההשגה נדחתה וכמוה הערר שהגישה מקורות לוועדת הערר. בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי יש לחייב את מקורות בתשלום ארנונה בגין שטחי הביטחון מן הטעם שמקורות, הלכה למעשה, "תופסת" בשטחים אלה שכן היא מטילה מגבלות על השימוש בקרקעות המשמשות כרצועות בטחון באופן בו " לא ניתן לבצע מעל לקו ובטווח של עשרות מטרים מכל צד כל פעולות של בנייה", לשון ועדת הערר.

מקורות ערערה על החלטה זו לבית המשפט המנהלי בתל אביב (עמ"נ 142/02), שם הוחלט בהסכמת הצדדים, ביום 5.2.2003, על החזרת התיק לדיון בוועדת ערר אשר תשב בהרכב חדש ותדון בערר מראשיתו. החלטה זו נולדה מפאת חשש לניגוד עניינים שעלה נוכח הרכב חברי הועדה הקודמת, אשר חלקם היו אלה שקבלו את ההחלטה בעד הטלת הארנונה על רצועות הביטחון מלכתחילה.

2.         ביום 9.2.2004 הגישה מקורות חוות דעת מאת המהנדס והשמאי אשר שולמן. ואולם, מטעמים שונים, לגביהם הרחיבה מקורות בכתב טענותיה, דיון ראשון בוועדת הערר המחודשת, התקיים רק ביום 15.10.2009. באותו מועד נמסרה לראשונה חוות דעת מטעם המשיבה, מאת השמאית, פנינה אבן חן.

לאחר שמיעת הראיות ושני סיורים שנערכו ברצועות הביטחון, בחודש מרץ 2011, נתנה ועדת הערר החלטתה. על החלטה זו של וועדת הערר- הערעור שבפני.

החלטת ועדת הערר:

3.         ועדת הערר דחתה את טענת מקורות לשיהוי, חוסר סבירות תעריף הארנונה. כן דחתה את הטענה כי שינוי סיווג הקרקע מ"קרקע פטורה מארנונה" ל- "קרקע תפוסה", אינו חוקי משום שנעשה בניגוד לחוקי ההקפאה, וללא אישור השרים.

במהלך הדיונים בפני ועדת הערר טענה מקורות כי אינה "מחזיקה" בקרקע ואף אינה "משתמשת" בה, כמובנם של מושגים אלה בדיני הארנונה, ולכן אין מדובר בקרקע "תפוסה" המצדיקה גביית ארנונה. לגישתה בפני ועדת הערר, בדומה לטענותיה בערעור כאן, לשם הטלת ארנונה נדרש כי הנישום יהיה בעל חזקה במקרקעין ועליו להשתמש בו שימוש בלעדי. במקרה כאן, מקורות טענה, היא אינה בעלת הקרקעות ואינה שוכרת או חוכרת אותן. על שום כך אין היא יכולה להיחשב כ"מחזיקה" בקרקע. עוד נטען כי מקורות אינה משתמשת במקרקעין כלל, להוציא פעולות תחזוקה בקו התשתית, והיא אינה מונעת מאחרים להשתמש בהם, כך שיסוד ה"שימוש" אינו מתקיים גם הוא.

מנגד טענה המשיבה בפני ועדת הערר, כי מקורות אוסרת על בנייה ברצועות הביטחון ואף אוסרת נטיעת עצים עומקי שורש, התקנת עמודי תאורה וכיוצא באלה. הלכה למעשה, כך נטען,על ידי המשיבה, מונעת מקורות אישור תכניות של הועדה המקומית לתכנון ובניה אצל הועדה המחוזית לתכנון והבניה, ואף גורמת להוצאות מקופת עיריית יבנה לצורך תחזוקת שטחים אלה, נוכח המגבלות שהיא מציבה במקרקעין.

4.          טענות המשיבה התקבלו על ידי ועדת הערר שמצאה כי רצועות הביטחון הן "קרקע תפוסה", על שום היותן קרקעות שאינן משמשות לבניין, אינן אדמה חקלאית והן קרקעות אשר "תפוסות בפועל" על ידי מקורות. את התנאי השלישי, "תפיסה בפועל" על ידי מקורות, נימקה הועדה בקביעתה כי עבודות התחזוקה שמבצעת מקורות בקווי התשתית מהוות שימוש במקרקעין, על אף שהן מתרחשות מעת לעת בלבד (סעיף 25 בהחלטת ועדת הערר).

הועדה המשיכה ומצאה כי בנוסף לכך שמקורות "משתמשת" ברצועות הביטחון (כך למסקנתה), הרי שהיא גם "מחזיקה" בהן, וזאת מכוח לשון סעיף 1 בפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: " פקודת העיריות") הקובע כי "מחזיק" הוא " אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון".

לגישתה, הראיות שהוצגו לפניה מעידות על כי " חברת מקורות לא אפשרה ביצוע פעולה כל שהיא, ולו הקטנה ביותר ללא אישורה. גם בקשתה של עיריית יבנה לנטיעת עצים, עמודי תאורה וכו' נתקלה בהתנגדות חברת מקורות, התנגדות אשר מלמדת יותר מכל על כך שחברת מקורות היא זו המחזיקה בקרקע ובעלת הזיקה הקרובה ביותר אליה" (עמוד 6 בהחלטת ועדת הערר).

יחד עם זאת, לאחר שהוכח לפני הועדה כי שטחים מסוימים משטחי רצועות הביטחון מוחזקים על ידי המשיבה עצמה (פארקים ושטחים ציבוריים לטובת הציבור) או על ידי גורמים פרטיים אחרים (מגרשי גרוטאות ומגרשי חניה), נקבע כי מקורות תחויב בארנונה בגין רצועות הביטחון, ב ניכוי שטחי רצועות הביטחון המוחזקים על ידי המשיבה או על ידי אחרים, ו בניכוי הקרקע שמעל לקו התשתית ברוחב 1.8 מטרים (מכוח הוראות סעיף 274ב(ג) ב, בפקודת העיריות).

טענות הצדדים לפני: